«לחץ לחזרה לסיפורי מאמצים
בפברואר 2012 חגגתי יום הולדת ובן הזוג שלי שמכיר אותי כל כך טוב ידע בדיוק איך לשמח אותי. אחרי שהתאוששנו בקושי ממותה של תוק כלבתנו האהובה, נותר חלל עצום בדירה. דקל הציע שנסע לאמץ כלב והחיוך לא ירד לי מהפנים.
שבוע שלם בהיתי בכל התמונות של הכלבים המחכים לאימוץ בדף של הכלבייה בפייסבוק, כולם היו כל כך מתוקים! היו כמה כלבים שתפסו לנו את העין (בעיקר את הלב).
בשבת שלאחר מכן נסענו בהתרגשות לכלביית הבשן, מכל השמות שהתערבבו לי בראש אחד יצא ממש מתוך הלב, "לולי!" אמרתי בהחלטיות ודקל כאילו קרא לי את המחשבות. (אם יש משהו שלמדתי על אימוץ חבר, זו בהחלט החלטה שמקבלים מהבטן ולא מהראש...).
לולי יצא אלינו מפוחד ומבוהל מהפרצופים החדשים שעטו עליו, הוא היה כל כך מדהים! כזה אנושי, הוא אפילו הזכיר לנו את דקל! :)
לולי היה המון זמן בכלבייה, ועם כל האהבה והטיפול שנתנו לו שם זה עדיין לא כמו לגדול בבית, ועוד בית בקיבוץ!
הגענו לדירתנו שהייתה אז באשדות יעקב איחוד, קראנו ללולי סיזלה, או בקיצור סיז - על שם זמר רגאיי שאנחנו מאוד אוהבים. אחרי יומיים סיז כבר הוריד את כל המחסומים ולא הפסיק לבקש עוד ועוד אהבה (דבר שהוא עושה עד עכשיו:) וכמובן לא הפסיק לקבל אותה...
טיילנו המון בסביבת הקיבוץ, הסיפוק לראות אותו חופשי ומאושר זו אחת המתנות הכי מדהימות שקיבלתי.
סיז התפתח מכלב מבוהל וחששן לכלב שאוהב אנשים, ילדים וכלבים אחרים. ככל שאנחנו השקענו בו יותר זמן, אהבה והמון חומר קריאה על התנהגות כלבים ככה הוא החזיר לנו באהבה ובשמחה שלו.
לפני המעבר לת"א מאוד חששנו שסיז לא יקבל את העיר בידיים פתוחות, אבל הוא התאהב בעיר בשנייה, אוהב להתחכך באנשים ובכלבים אחרים בטיולים שלו, את גינת הכלבים, את חוף הכלבים ובעיקר לברך לשלום כל מי שרק נכנס בדלת :)
אני לא זוכרת איך נראו החיים שלנו לפני סיז, נראה כמו משהו בלתי אפשרי.
הוא חלק מהמשפחה ובאמת שאין כמו לחזור הביתה ולראות את הפרצוף הזה שחיכה שרק מחכה לך.
תודה לכלביית הבשן שנתנה לנו את מתנת חיינו.
הדר, סיזלה ודקל
«לחץ לחזרה לסיפורי מאמצים
סיפורו של סיז (מאת הדר)
בפברואר 2012 חגגתי יום הולדת ובן הזוג שלי שמכיר אותי כל כך טוב ידע בדיוק איך לשמח אותי. אחרי שהתאוששנו בקושי ממותה של תוק כלבתנו האהובה, נותר חלל עצום בדירה. דקל הציע שנסע לאמץ כלב והחיוך לא ירד לי מהפנים.
שבוע שלם בהיתי בכל התמונות של הכלבים המחכים לאימוץ בדף של הכלבייה בפייסבוק, כולם היו כל כך מתוקים! היו כמה כלבים שתפסו לנו את העין (בעיקר את הלב).
בשבת שלאחר מכן נסענו בהתרגשות לכלביית הבשן, מכל השמות שהתערבבו לי בראש אחד יצא ממש מתוך הלב, "לולי!" אמרתי בהחלטיות ודקל כאילו קרא לי את המחשבות. (אם יש משהו שלמדתי על אימוץ חבר, זו בהחלט החלטה שמקבלים מהבטן ולא מהראש...).
לולי יצא אלינו מפוחד ומבוהל מהפרצופים החדשים שעטו עליו, הוא היה כל כך מדהים! כזה אנושי, הוא אפילו הזכיר לנו את דקל! :)
לולי היה המון זמן בכלבייה, ועם כל האהבה והטיפול שנתנו לו שם זה עדיין לא כמו לגדול בבית, ועוד בית בקיבוץ!
הגענו לדירתנו שהייתה אז באשדות יעקב איחוד, קראנו ללולי סיזלה, או בקיצור סיז - על שם זמר רגאיי שאנחנו מאוד אוהבים. אחרי יומיים סיז כבר הוריד את כל המחסומים ולא הפסיק לבקש עוד ועוד אהבה (דבר שהוא עושה עד עכשיו:) וכמובן לא הפסיק לקבל אותה...
טיילנו המון בסביבת הקיבוץ, הסיפוק לראות אותו חופשי ומאושר זו אחת המתנות הכי מדהימות שקיבלתי.
סיז התפתח מכלב מבוהל וחששן לכלב שאוהב אנשים, ילדים וכלבים אחרים. ככל שאנחנו השקענו בו יותר זמן, אהבה והמון חומר קריאה על התנהגות כלבים ככה הוא החזיר לנו באהבה ובשמחה שלו.
לפני המעבר לת"א מאוד חששנו שסיז לא יקבל את העיר בידיים פתוחות, אבל הוא התאהב בעיר בשנייה, אוהב להתחכך באנשים ובכלבים אחרים בטיולים שלו, את גינת הכלבים, את חוף הכלבים ובעיקר לברך לשלום כל מי שרק נכנס בדלת :)
אני לא זוכרת איך נראו החיים שלנו לפני סיז, נראה כמו משהו בלתי אפשרי.
הוא חלק מהמשפחה ובאמת שאין כמו לחזור הביתה ולראות את הפרצוף הזה שחיכה שרק מחכה לך.
תודה לכלביית הבשן שנתנה לנו את מתנת חיינו.
הדר, סיזלה ודקל
«לחץ לחזרה לסיפורי מאמצים
